ענף הצאן בישראל נחלק לשתי קטגוריות: צאן לבשר וצאן לחלב. תמהיל בעלי החיים הנכללים בהגדרה "צאן", מכונים "בהמות דקות" ומורכב מכבשים, טלאים, עזים וגדיים. בישראל מגדלים מעל ל-600 אלף ראשי צאן בשנה ומייבאים עוד כ- 300 אלף ראשי צאן. רוב הצאן נמצא בנגב והשאר מפוזר על פני כמה אזורים, כמו העמקים, גליל מערבי, השרון, גליל-גולן והשפלה וההר. כ-2,100 מגדלים מסחריים ו-1,600 מגדלים לצריכה עצמית, רובם משתייכים למגזר הבדואי והערבי, אחראים לייצור של מעל 20 אלף טון בקר וכ-14 מיליון ליטר חלב מדי שנה. חלק ניכר של הצאן מיועד גם ליצוא בהיקף של כמיליארד שקל בשנה.

מרבית הצאן גדל בדירים בהאבסה מלאה (הזנה במזון מוגש), וכ-200 עדרים יוצאים למרעה – רובם הגדול כבשים. תוכנית ביטוח ייעודית שגובשה בשיתוף משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ארגוני מגדלי הצאן, מעניקה כיסוי ביטוחי מקיף במקרה של תמותה –  הביטוח מכסה את הוצאות הפינוי והכילוי של הפגרים לצורך שמירה על איכות הסביבה ומניעת הגעת בשר פיגולים לשוק.